מדיניות ההתחדשות העירונית אשר פותחה בעקבות הידלדלות יתרות השטחים הפתוחים בערים ומחוץ להם והתיישנות של אזורים רבים במרכזי הערים הוותיקות בישראל. ההכרזה על שטח כעל כעל מתחם פינוי-בינוי נעשית על מנת לעשות שימוש יעיל יותר בקרקע, לאפשר עתודות מגורים, גידול טבעי, שמירה על קיימות, שטחים ירוקים ושיפור משמעותי של איכות חיי התושבים.
מתחם פינוי-בינוי מהווה הגדרה של שטח בו הוחלט להרוס את בתי המגורים הישנים ולבנות במקומם בנייני מגורים חדשים, תשתיות מחודשות ופיתוח סביבתי מחודש. בשטחים אלו שהוכרזו על-ידי משרד הבינוי באמצעות צו הכרזה כמתחם פינוי-בינוי מבוצע פינוי והעתקת מגורים זמנית של התושבים, הריסה ובניה מחדש עם תשתיות משופרות. כמו-כן ניתנות תוספות של זכויות בניה, הטבות מיסוי כגון פטור מהיטל השבחה ועוד, כל אלו מעודדים התקשרות וכדאיות בין היזם לדיירים ובעלי הדירות במתחם.
יוזמת פינוי-בינוי מוסדרת בחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום התשכ”ה-1965. בשנת 2006 חוקקה הכנסת את חוק פינוי-בינוי (פיצויים התשנ”ס -2006) במטרה להתגבר על קשיים אם ויגרמו על-ידי דיירים המתנגדים לחתום על הסכם פינוי-בינוי אל-מול רוב גורף של שאר דיירי הבניין/מתחם, התנגדות אשר באה על רקע ניסיון לזכות בהסדר עדיף כלכלית על פני שאר הדיירים. החוק קובע כי דייר המסרב באופן בלתי סביר, יישא באחריות לנזקי שאר הדיירים כתוצאה מעיקוב הנגרם מסחטנות שאינה סבירה.